שוויון הזדמנויות ואיסור אפליה במקום העבודה

קורות חיים שאנחנו שולחים בתקווה שמעסיקים יביטו ואולי יזמנו אותנו לעבודה, לא תמיד עוברים את הסינון שאנחנו חושבים שהם עוברים. האם פעם שאלתם את עצמכם איך יכול להיות שקורות חיים כמו שלכם נשלחים לעשרות מקומות עבודה ואחוז קטן מאוד רק מתקשר לקבוע ראיון? יש לזה הסבר ולא בטוח שתאהבו אותו.

בעידן של היום שבו אנחנו שולחים קו"חים לעשרות מעסיקים רלונטים בשבוע באמצעות אתרי חיפוש העבודה הרבים, אנו אמורים לקבל המון פניות וזימונים לראיונות עבודה לפי ההיגיון הפשוט. אך ישנם אנשים, ולא מעט, אשר נתוניהם מרשימים והרקע שלהם מתאים מאוד למקצוע שהם מבקשים ועדיין לא מקבלים זימון ויש אנשים שמקבלים הרבה זימונים. בשני המקרים משהו לא טבעי קורא גם אלו שלא מקבלים זימונים מספקים וגם אלו שמקבלים יותר מדי, משהו מפריע לסדר הטבעי.

שוויון הזדמנויות ואיסור אפליה במקום העבודה
לא סתם החוקים האלה חוקקו. האפליות חוגגות בכל מקום ובטח במקומות עבודה, אך האפליה לא קוראת רק כאשר העובד כבר חלק מהחברה, ואפילו לא בשעת ראיונות העבודה, אלא גם בסינון קורות החיים האפליה קוראת וכמעט ובלתי אפשרי לאכוף אותה.

מעסיקים רבים מסננים אנשים עוד לפני שהם הגיעו לראיונות רק על פי שם המשפחה. ניסוי שנערך שלך קרוב ל- 1000 קורות חיים למקומות עבודה שונים, הנתונים שתקבלו מדאיגים, הסיכוי ששמות המשפחה האשכנזיים יקבלו זימון לעבודה הוא גבוה ב- 25% משמות המשפחה המזרחיים. וזה רק בסינון הראשוני, מה קורה בשלב ראיונות העבודה? קשה להגיד בדיוק אך בוודאי לא טוב.

חוקי שוויון הזדמנויות ואיסור אפליה במקום העבודה
חוקקו חוקים הנועדו לצמצם תופעות אלה ולאכוף מעסיקים אשר פוגעים ומפלים עובדים או עובדים פוטנציאלים לרעה, אך כמו בכל תופעה שקיימת היא ממשיכה להתקיים למרות החוקים וכמו בכל חוק שקיים ישנן פרצות ודרכים עקיפות להתחמק ממנו. את הסינון הראשוני מאוד קפה לאכוף ולפקח עליו גם בגלל שהאדם ששלח את הקו"ח לא יכול לדעת למה הוא לא זומן לראיון.

שוויון הזדמנויות ואיסור אפליה במקום העבודה- אז מה עושים?
אין הרבה מה לעשות בגלל הסיבה שרשמנו למעלה חוץ מללמד את ילדינו ערכים ולקוות שהדורות הבאים יהיו טובים יותר אנושיים יותר, הגיוניים יותר.